העמדה הרפלקטיבית- מבט אל העולם הפנימי

השבוע הסתיימה סדנה בת 12 מפגשים להורים, שהנחיתי במרכז לגיל הרך "דוידקה 18" יחד עם נועה וינטר. הסדנה, מבית מכון "דואט", עוסקת בפיתוח היכולת הרפלקטיבית, כלומר היכולת להתבונן בעולם הפנימי שלנו – ושל אחרים. במקרה הזה, שלנו ושל ילדינו.

מה כולל אותו עולם פנימי?

מחשבות, רגשות, רצונות, צרכים.

"הילדה שלי לא מרגישה נוח כשהורים מגיעים למסיבה בגן"- זו עמדה רפלקטיבית.

"הילד שלי מקנא באחיו הצעיר"- זו עמדה רפלקטיבית.

"כשאני מרימה את הקול על הילדים אני ישר מתמלאת אשמה"- זו עמדה רפלקטיבית.

נשמע פשוט, נכון?

הבעיה היא שבשעת לחץ, למשל כשהפעוט משתטח על הרצפה בטנטרום, אנחנו לא ממש מצליחים לחשוב. בטח שלא להתבונן. אנחנו פועלים באופן אוטומטי, צועקים או מענישים, או שנכנסים לחוסר-אונים משתק. לכן בתחילת כל מפגש בסדנה תרגלנו כמה דקות של מיינדפולנס, תרגול שמטרתו לאפשר לנו להתבונן פנימה בלי שיפוטיות ולזהות מה אנחנו חשים וחושבים. אלה היו גם הדקות השקטות ביותר של השבוע שלי...

במהלך המפגשים המשתתפים הביאו, באומץ ובפתיחות, סיטואציות מורכבות מחיי היום יום בבית, וניסינו להתבונן ברגעים הללו לעומק, דרך משחק תפקידים- חוויה חזקה בפני עצמה. תארו לעצמכם, לעמוד לפני קבוצה ולשחזר את הרגע שבו יצאתם משליטה. ואז, להפוך להיות הילד שלכם ברגע הזה. זה מצחיק וקשה ומבהיל ועוד המון רגשות עוצמתיים. העוצמות האלה עוזרות לנו להבין עוד, ומתוך הקשב העמוק לעולם הפנימי שלנו ושל הילד, להצליח גם להגיב באופן מותאם יותר.

מחפשים מתכון? אין. רק המון תרגול, סבלנות וחמלה עצמית.

אז עכשיו אני מנחה מוסמכת של קבוצות "דואט", בתקווה שהקבוצה הזו היא רק הסנונית הראשונה.

ואת העמדה הרפלקטיבית, את ההתבוננות הסקרנית- חקרנית הזו, אני ממשיכה ללמוד ולתרגל כל הזמן, על עצמי, על ילדיי ובעצם בכל מערכת יחסים אישית או מקצועית.